כשבאות הצעות עבודה, אני מתערערת, טוב יש את ההצעות שאני לא מעיפה לכיוונם מבט ולא חצי מבט וכך זה נפתר מהר.
אבל לפעמים בעלי מדבר איתי על המצב הכלכלי בבית, ואני מתחילה להרגיש שינויים לא נוחים בכלל, שזורקים אותי למקומות של בין פאניקה לחוסר נעימות. ואז מגיעה הצעת עבודה שכלום לא מעניין בה פרט לשכר... 22K מממ... וחזרנו שוב לדיבורים על כלוב של זהב? אחחח לא שאלו השאיפות שלי, כן, אני שואפת ל100K אבל כרגע שהקופות מתרוקנות וזמן האבטלה הרשמי עומד להסתיים זה משהו שאתה מעיף בו מבט.
אחח אז אתמול היה לי יום קשה, מלא ספקות מחשבות ומצב רוח רע, היום קמתי בבוקר עוד יותר רע, כי לחשוב על ללכת כל יום לאותו מקום, יווו למה זה נגזר עלי? בקיצור, החלטתי הבוקר איך אתיחס לזה..:
אני רוצה להכניס כסף, אני מעדיפה לעשות זאת בצורה עצמאית כזאת מכל מקום בעולם וכן אני רוצה שזה יהיה ניתן למינוף. יופי - הבהרנו רצונות, עכשיו למציאות...בנתיים אני לא מכניסה כסף! הקופה שלי עומדת על 200 ש"ח וגם זה מתרומה.. (אמא) אז האתגר הוא להכניס כסף בצורה שאינה שכירה, אבל אני עומדת לפעול גם בתחום של השכירה עד שאצליח לצאת מזה שוב, אני לא מאמינה שאני אומרת את זה, הרי יצאתי כי א"א לעשות כסף במקביל, אבל גם נוכחתי לדעת שאני לא עושה כסף גם אם אני כל היום בבית, מבאס אמרתי? - לא נורא. ממשיכים.
אפשר לפרש את זה כסוג של כניעה, הנה לא הולכת עד הסוף תמיד לצדדים לא לוקחת ברצינות דברים, והכל נכון. ושוב זאת אני, לא גאה בזה אבל זה מה שיש, בנתיים.
עוד משהו ששמתי לב אליו, שאני לא מתמודדת במצבי לחץ,כלומר חשבתי שאני כן.. בעבודה (כי למי באמת אכפת) אבל בבית בדברים שהם הבטחון הבסיסי שלי, עפה לכל הכיוונים מחוסר שליטה, והרי זה חלק מהדרך ואני מפסידה להבנות מזה.
יצאתי לריצה לסדר את המחשבות, כל 3 שניות יצאה לי המילה פאק מהפה.. לפחות שברתי שיא.
אבל לפעמים בעלי מדבר איתי על המצב הכלכלי בבית, ואני מתחילה להרגיש שינויים לא נוחים בכלל, שזורקים אותי למקומות של בין פאניקה לחוסר נעימות. ואז מגיעה הצעת עבודה שכלום לא מעניין בה פרט לשכר... 22K מממ... וחזרנו שוב לדיבורים על כלוב של זהב? אחחח לא שאלו השאיפות שלי, כן, אני שואפת ל100K אבל כרגע שהקופות מתרוקנות וזמן האבטלה הרשמי עומד להסתיים זה משהו שאתה מעיף בו מבט.
אחח אז אתמול היה לי יום קשה, מלא ספקות מחשבות ומצב רוח רע, היום קמתי בבוקר עוד יותר רע, כי לחשוב על ללכת כל יום לאותו מקום, יווו למה זה נגזר עלי? בקיצור, החלטתי הבוקר איך אתיחס לזה..:
אני רוצה להכניס כסף, אני מעדיפה לעשות זאת בצורה עצמאית כזאת מכל מקום בעולם וכן אני רוצה שזה יהיה ניתן למינוף. יופי - הבהרנו רצונות, עכשיו למציאות...בנתיים אני לא מכניסה כסף! הקופה שלי עומדת על 200 ש"ח וגם זה מתרומה.. (אמא) אז האתגר הוא להכניס כסף בצורה שאינה שכירה, אבל אני עומדת לפעול גם בתחום של השכירה עד שאצליח לצאת מזה שוב, אני לא מאמינה שאני אומרת את זה, הרי יצאתי כי א"א לעשות כסף במקביל, אבל גם נוכחתי לדעת שאני לא עושה כסף גם אם אני כל היום בבית, מבאס אמרתי? - לא נורא. ממשיכים.
אפשר לפרש את זה כסוג של כניעה, הנה לא הולכת עד הסוף תמיד לצדדים לא לוקחת ברצינות דברים, והכל נכון. ושוב זאת אני, לא גאה בזה אבל זה מה שיש, בנתיים.
עוד משהו ששמתי לב אליו, שאני לא מתמודדת במצבי לחץ,כלומר חשבתי שאני כן.. בעבודה (כי למי באמת אכפת) אבל בבית בדברים שהם הבטחון הבסיסי שלי, עפה לכל הכיוונים מחוסר שליטה, והרי זה חלק מהדרך ואני מפסידה להבנות מזה.
יצאתי לריצה לסדר את המחשבות, כל 3 שניות יצאה לי המילה פאק מהפה.. לפחות שברתי שיא.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה על תגובתך, אשמח שתשאר בקשר